אל"מ אשכנזי ניסים

 

נולדתי שנה לפני פרוץ המלחמה בעיר רוסה.

לאור ההסכם שהיה לבולגריה עם גרמניה, יהודי בולגריה לא נשלחו למחנות השמדה.

חיי היהודים היו מוגבלים – טלאי צהוב, גירוש מעיר הבירה, עוצר לילי, איסור כניסה למדומות בידור ורדיפות אנטישמיות בעוצמה בינונית.

 

 

 

לאחר שיחרור בולגריה ע"י הצבא האדום, השילטון במדינה עבר לידי הרוסים והקומוניסטים הבולגרים.

חיי היהודים הפכו קשים יותר ומשנת 1947 התחילה עליה לארץ.

העליה המאסיבית הייתה בסוף 1948 ותחילת 1949. בתקופה זו עלו לארץ כ- 90% מיהודי בולגריה.

אני ומשפחתי עלינו בפברואר 1949 באופן לגאלי באוניה מודיקה.

הגענו למחנה עולים בפרדס חנה ומשם לתל ברוך.

לא היו אולפנים לעברית ולא היה סיוע כספי או עבודה לעולים החדשים.

למדתי בתל ברוך ובהמשך באורט יפו.

 

 

 

התנדבתי לקורס טייס והתקבלתי לקורס 27. הקורס החל באוג' 1957 והתקיים בבח"א 8.התחלנו 42 איש וסיימנו 3.

טסתי בטייסת 105 כשבע שנים ושאר הזמן על אורגן, מיסטר, שחק וסקיהוק.

הדרכתי כשלוש שנים (מקורס 33 ועד 42) בבית ספר לטיסה שהיה עדיין בתל נוף.

בשנת 1967 מיד לאחר מלחמת ששת הימים נשלחתי לארה"ב כסמ"ט א' לעתיד של טייסת 102 ללמוד ולהכיר את הסקיהוק.

עד שנת 1969 השתתפתי כטייס פעיל בכל המלחמות והמבצעים ובאוג' אותה שנה בהיותי מפקד טייסת 102 הופלתי מעל מצרים ונשביתי לארבעה חודשים. לאחר חזרתי קורקעתי לצמיתות עקב בעיות רפואיות.

לאחר השיקום הרפואי , עבדתי במטה ח"א כשנה, המשכתי כמפקד טייסת תעופה בכנף 4 (כולל מלחמת יום הכיפורים) ובהמשך כראש פרוייקט "מנהלת תוכנית איתם" (מנת"א) לתיכנון והקמת כנף 25 שבפיתחת רפיח.

לסיום השירות בצה"ל, למדתי שנתיים באוניברסיטת בר-אילן.

 

 

 

לאחר השיחרור, קיבלתי פנסיה ועבדתי כשנה בחברה קבלנית לבניה ,כשש שנים כשותף בחברה ליעוץ תעופתי וכשנתיים בחברה ליזום וניהול פרוייקטים לבניה.