סרן גפן גרשון

 

בזמן מלחמת העולם השנייה גרשון היה ילד קטן בן 3. אביו חבר לפרטיזנים באזור צ'רנוביץ ומאז לא נודע עליו דבר. יחד עם אמו – בינה, ברחו מהגרמנים מזרחה לכיוון רוסיה. סבלו רעב ותלאות וכמו רבים אחרים נעו ונדו בין הרוסים לגרמנים. חלק מהזמן במחנות ריכוז וחלק מהזמן בצד הרוסי. חיו כפליטים במשך ארבע שנים. בתום המלחמה יחד עם התקדמות הרוסים מערבה הם חזרו לרומניה ומצאו שמכל המשפחה נשארו בודדים. האם בינה היתה חולה מאוד וגרשון הסתובב ברחובות, ילד מלחמה, צובר חמש שפות ומסתדר לבד. בשלב מסוים מגיעים נציגי הסוכנות – עליית הנוער ומתחילים לארגן קבוצות ילדים,  רובם יתומים מהורים (גרשון ללא אבא ואמו חולה מאוד). בשנת 1948 יצאה קבוצת ילדים ברכבת לכיוון הים השחור לאוניה "סאן יורק" לכיוון ארץ ישראל. האוניה נתפסה על ידי הבריטים והילדים הועברו למחנה בקפריסין. גרשון זכר בעיקר איך צחקו על החיילים הבריטים ואיזה חיים עשו במחנה (הכול יחסי).  עם הכרזת המדינה עלו גרשון וקבוצתו ארצה לגדול ולהתחנך בקיבוץ שריד.

 

 

כחלק מקבוצת עליית הנוער, התחנך גרשון מגיל 10 בקיבוץ שריד. בקבוצה היו ילדים משלושה שנתונים, וגרשון היה הקטן ביניהם. החיים בקיבוץ היו קשים. הקבוצה לא התערבבה עם ילדי הקיבוץ וחיה וגדלה בנפרד. אימו בינה עלתה ארצה ב-1951 והתיישבה בהוד השרון. גרשון, שכבר הרגיש עצמו ישראלי, לא רצה לחזור לגור איתה  ונשאר בקיבוץ. 

לפני הגיוס חי בקיבוץ שריד בסמיכות לבסיס חיל האוויר רמת דוד, הכניסו בגרשון את עניין הטיסה. כנער הצטרף לגדנ"ע אוויר ובגיל 16.5 רצה להתגייס לחיל האוויר. בקיבוץ, התחנך לפניו ניצול אחר - אלי פיינגרש, שניסה לשכנע באסיפת הקיבוץ, לתת לגרשון לצאת לקורס טייס, ללא הצלחה. גרשון לא קיבל את הסכמת הקיבוץ ונאלץ לעזוב אותו. עם הגיוס הוא מתחיל שוב מנקודת אפס. מקום חדש וללא בית. 

 

 

גרשון התחיל בקורס טייס מספר 20 . בבית הספר לטיסה הוא מכיר את רות ששירתה כפקידה בביה"ס ולימים הייתה אשתו. יד המקרה, רות היא אחייניתו של אלי פיינגרש – סגירת מעגל.  גרשון שבר רגל וסיים את קורס הטייס עם מחזור 21. ב-1957 ימי מלחמת סיני, גרשון כפרח טייס מטיס סטירמן בסבב דואר בין בסיסי החייל. גרשון הוצב כטייס בטייסת קלה 100, צבר ניסיון על סוגי מטוסים רבים. ב 1964 עבר הסבה למסוקים  - 58-S והמשפחה עברה לגור בבסיס תל-נוף עד לשחרור ב 1968. גרשון השתתף בהקמת טייסת 123 - טייסת ההסבה. במלחמת ששת הימים הוצב עם מסוקו  47-G Bell באוגדתו של ישראל טל (טליק) לשמש עיניים קדמיות. שרת במהלך כל המלחמה בגזרה הדרומית. אחראי להרבה צילומי אוויר מאותה זירה שצולמו במצלמת Reflex חדשה אותה רכש ממש לפני המלחמה. בשרותו כטייס מסוקים השתתף בהרבה גיחות מבצעיות ופעולות חילוץ והצלה. הידועות בהן – חילוץ ספנים מאוניה טובעת מול חופי יפו, והידועה מכולן, חילוץ והצלת ימאי המשחתת אילת שטובעה מול חופי סיני. גרשון וצוותו הצילו את מספר הימאים הגדול ביותר במבצע שנימשך לילה שלם. ב1968 השתחרר בדרגת סרן. 

 

 

לאחר השחרור הצטרף כטייס לחברת ארקיע, שימש כראש ועד הטייסים ונאבק עם הנהלת החברה לשיפור תנאי עבודתם. הגיע לדרגת קברניט בכיר. בתחילת 1990 קורקע מסיבות רפואיות ועזב את מקצוע הטייס. התפנה לעסקים ולימודים.

השלים תואר ראשון ושני במסגרת עמותת חיל האוויר ואוניברסיטת ניו הייבן. מצבו הבריאותי התדרדר והוא נאלץ לעבור השתלת לב מלאכותי, חלוץ המושתלים בבית החולים בילינסון. הוא טבע שיא אישי כמושתל לב מלאכותי ראשון שטס לארה"ב. גרשון נפטר בפברואר 2010