סרן פינק מילן

בשואה

אביו של מילן, ירוסלב פינק, היה חייל בצבא הקיסרי של האימפריה האוסטרית במלחמת עולם הראשונה. בגלל פציעה ונכות אורטופדית וניסיונות ריפוי לא מוצלחים הוא שוחרר הצבא. במשך שנים רבות ועד מותו סבל מכאבים וצלע על רגלו. עד פרוץ מלחמת העולם השניה המשפחה התפרנסה מחנות למכירת סכו"ם ברחוב מכובד בפראג.

מילן היה כבן עשר כאשר הגרמנים פלשו לצ'כיה ונכנסו לפראג בשנת 1939. מיד אחרי כניסת הגרמנים לפראג, מילן, כמו תלמידים יהודים אחרים, סולק מבית הספר. היהודים לא הורשו להיכנס לגנים ציבוריים ולבתי הקולנוע, רכושם הוחרם ולילדי היהודים שטח בית הקברות שימש כמגרש המשחקים העיקרי. היחס ליהודים בצ'כיה היה זהה לזה שכבר הונהג בגרמניה. 

באוקטובר 1941 היהודים הוכרחו לענוד טלאי צהוב, גזרה שהיתה למילן קשה מאד. אימו שסבלה במשך שנים מבריאות לקויה נפטרה ב-1941. מילן נשאר תחת השגחתו של אביו, אדם קשה ומחמיר. מצבם הכלכלי היה קשה מאד בגלל אובדן החנות, מילן ואביו נזקקו לסיוע של הקהילה. ב- 1942 כאשר התחילו משלוחי היהודים לגטו טרזין, היו מילן ואביו באחד הטרנספורטים הראשונים. אביו זכה ליחס מועדף בגלל שרותו הצבאי ובגלל שהיה אסיר ותיק, לכן הוא לא נשלח למזרח כלומר להשמדה. 

בזמן שהותו במחנה טרזין עבד מילן בגידול ירקות והיה מבריח ירקות לאסירים. הוא נענש על כך אבל גילה תושיה והמשיך בפעילותו בהצלחה.

ב-28 באוקטובר 1944 יצא מטרזינשטט הטרנספורט האחרון ובו 2,038 מגורשים. מילן נכלל ברשימת המגורשים. הוא סיפר ששמע שאביו שלא היה רשום בטרנספורט זה אך ביקש ממפקד המחנה שירשום אותו במקום את מילן, בקשתו אושרה. אחרי המלחמה נודע שממשלוח זה שרדו רק 137 אנשים, אביו לא היה ביניהם.

תקומה

חצי שנה לאחר מכן נכבש הגטו על-יד הצבא הרוסי ומילן שוחרר. הוא היה אחד הילדים הראשונים שהובאו לטרזינשטט ובין האחרונים לעזוב, והיה כלוא שם למעלה משלוש שנים. עם שחרורו הובא מילן לפראג. בהיעדר משפחה שמסוגלת לטפל בו עשתה זאת הקהילה היהודית. הוא שוכן בהוסטל לנוער ובחר ללמוד את מקצוע הטבחות. את לימודיו עשה כמתלמד במטבח אחד המלונות המפורסמים בפראג. במהלך שהותו בהוסטל לנוער אותר על-ידי עזר ויצמן והצטרף לקורס טיס בצ'כיה.

בשחקים

ב-1949 עלה ארצה באוניה, יחד עם חבורת הטייסים הצעירים, והתמקם בקיבוץ החותרים שהיה ביתו הראשון בישראל לתקופה קצרה. היה בקורס מספר 1, אבל בגלל שליטה לקויה בשפה העברית הודח מהקורס. בעקבות ההדחה מקורס טייס השתחרר מילן מצה"ל ועסק בעבודות שונות. אחרי שהצליח ללמוד עברית והגיע לרמה בה יכול היה להיבחן, חבריו אירגנו לו מבחן בבית ספר לטיסה, אותו עבר בהצלחה. הוצב בטייסת 100 ומאוחר יותר הועבר לטייסת 135.

מילן שירת בשרות קבע במחנה סירקין ומאוחר יותר בשדה דב. ב-1957 השתחרר בדרגת סרן כשהוא ממשיך לטוס בשרות מילואים. השתתף במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים, היה הטייס הראשון שניסה לנחות בשדה התעופה של קלנדיה, ניסיון שכמעט עלה לו בחייו.

לאחר השחרור

מילן היה אדם חרוץ ובעל יוזמה. הוא מילא משרה מכובדת בחברת התעופה TWA.

מילן חלה במחלה קשה ונפטר ב-4 באוגוסט 1984.