רס״ן שקד מריו

שואה

נולד ביום ח' באייר ת"ש (16.5.1940) בפדואה שבאיטליה. בן מרים וצבי מנדל. אביו למד אז רפואה באיטליה ומשסיים את לימודיו, חזר האב עם משפחתו לעיר הולדתו בודפשט, הונגריה. שם למד מריו במשך שנים אחדות.

תקומה

בשנת 1949 עלתה המשפחה לישראל והשתקעה בעכו. אביו עבד כרופא בבית-החולים "רמב"ם" בחיפה. מריו סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בעכו ובהמשך השתלם בבית-הספר המקצועי "בסמ"ת", שליד הטכניון בחיפה. למרות הטלטולים שידע מריו בילדותו, עקב נדודי משפחתו ממקום למקום, היה תמיד בין התלמידים המצטיינים בכל בית-ספר. הוא התאקלם במהירות והתגבר בקלות על קשיי השפה ועל הקשיים החברתיים. תוך זמן קצר נקלט בחברת בני גילו וכעבור שנה כבר קשה היה להבדיל בינו לבין ה"צברים" ילידי הארץ. תמיד אפשר היה למצוא אותו מוקף חבורת נערים, או מנהיג את החבורה במשחקים. מריו הצטיין בריקודים והצטרף ללהקת ריקודי העם של הטכניון והפך לרקדן נלהב, שהפליא לבטא את עצמו באמצעות הריקוד. הקפיד להשתתף באורח סדיר בכל המפגשים של הלהקה ועד מהרה תפס מקום מרכזי בין הרוקדים. כך גם זכה להימנות עם חבריה הנבחרים, שנסעו לחוץ-לארץ לשורת הופעות. בתחביבו זה התמיד עד למועד גיוסו לצה"ל.

בשחקים

התגייס לצה"ל בתחילת נובמבר 1958 והתנדב לחיל האוויר, לקורס טיס. לאחר סיום  הקורס טס על "מיסטר" ו"ווטור". לאחר תקופה של שירות מבצעי בכנף של החיל, המליצו מפקדיו לשלוח אותו כמדריך לבית-הספר לטיסה. בתפקיד זה היתה הצלחתו גדולה מן המצופה. הוא היה אחד המדריכים המוצלחים ביותר שידע בית-הספר והכל התפעלו ממנו. מפקדיו העריכו את הישגיו וחניכיו העריצו ואהבו אותו כמורה וכאדם.

לאחר השחרור

בתום שירותו הסדיר עבד כטייס ריסוס. איתרע מזלו ובמטוסו פרצה שריפה, שרק בנס הצליח להינצל ממנה. בפעם השניה ניצל בנס ממוות בטוח במלחמת ששת הימים, כאשר נאלץ לנטוש את מטוסו בשמי סיני וחולץ במאמצים גדולים, על-ידי מסוק של חיל האוויר. מריו לא נטש את הגה המטוס וכשפרצה מלחמת יום הכיפורים כבר הספיק להשלים חלק מן הבחינות לקבלת התואר "קפטן" בחברת התעופה הלאומית "אל על". כשפרצה המלחמה היה מריו ברומא בטיסה שגרתית. הוא מיהר לחזור לארץ והתייצב ביחידתו ורק לאחר ששב מגיחת הקרב הראשונה, התקשר לאשתו ולמשפחתו. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע מטוסו והוא נהרג. חודשים ארוכים נחשב נעדר. בפברואר 1974 נתגלתה גופתו והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקרית-שאול. אלוף-משנה דן רונן, מפקד הבסיס, כתב עליו: "דרכו בחיל האוויר, אף אם נקטעה באמצע, היתה רצופה הצלחות והישגים. הישגיו בכל השטחים, הן כאדם ואיש חברה והן כחיל ולוחם, צוינו תמיד על-ידי מפקדיו וזכו להערכת חבריו. הכרתי אותו במשך שנים ובכל פגישה עמו התרשמתי תמיד מחדש מסגולותיו המיוחדות, שרק מעטים בורכו בשכמותן. כמפקדו ידעתי להעריך במיוחד את תכונותיו הטובות שהתבטאו במסירות, בידע ובכושר ביצוע. אכן מריו היה טייס אמיתי, שידע והכיר על בוריה את המערכת המורכבת שהוא מפעיל. אנו, מפקדיו וחבריו כאחד, גאים בו תמיד". השאיר אחריו אישה (רחל) ושלושה ילדים, אם, אחות ואח.